1. התובעת, מ.מ. יבולי התבור (1995) בע"מ, הגישה כנגד הנתבעים 2, 3 ו- 4 (להלן:
"הנתבעים") תביעה כספית, המתנהלת בסדר דין מהיר, בעילה של "הרמת מסך", לתשלום סך של 21,000 ש"ח, בגין סחורה חקלאית שהתובעת סיפקה לנתבעת מס' 1 מבלי ששולמה בגינה התמורה (להלן: "
החוב").
2. מכתבי הטענות עולה כי בחודש מרץ 2007 או בסמוך לכך, מסרה הנתבעת מס' 1 לתובעת, שני שיקים המשוכים על חשבונה בבנק הפועלים בע"מ, לפירעון החוב, וכדלקמן:-
א. המחאה מספר 18756 - ע"ס 10,000 ש"ח, שמועד פרעונו חל ביום 06.08.2007;
ב. המחאה מספר 18757 - ע"ס 11,000 ש"ח, שמועד פרעונו חל ביום 27.08.2007.
השיקים חוללו באי פרעון והוחזרו על ידי הבנק מהטעם שחשבון הנתבעת מס' 1 (להלן:
"הנתבעת"), הוגבל על פי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981.
3. כתב התביעה המתוקן הוגש לביהמ"ש (בחודש מרץ 2010) בחלוף למעלה משנתיים לאחר הגשת התביעה וזאת לאחר שנמחקו ממנו 16 נתבעים (בעלי מניות בנתבעת).
ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1 מעוכבים בשל הליכי פירוק המתנהלים כנגדה, ולאור כך שביום 06.06.2007 מונה לנתבעת כונס נכסים (כונס הנכסים מונה כ - 3 חודשים לאחר מסירת השיקים, וכחודשיים לפני מועד פרעונם).
4. התובעת טוענת בכתב התביעה כי הנתבע מס' 2, הינו
מנהל הנתבעת ובעל מניות בה, וכי הנתבעים 3 ו - 4 שימשו
כמורשי החתימה של הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתובענה.
ביחס לנתבע מס' 2, טוענת התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, הואיל ולשיטתה, הנתבע מס' 2 ניהל את החברה בחוסר תום לב בולט, נמנע במכוון מקיום התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת, ונתן ידו למסירת השיקים ביודעין שאין להם כיסוי.
ביחס לשלושת הנתבעים טוענת התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות כנגדם, מכח דיני הנזיקין, לאור כך שהם משכו מהתובעת סחורה בכוונת מכוון שלא לשלם בעדה, ואף נתנו לתובעת המחאות של הנתבעת, תוך שיצרו מצג שביכולתה של הנתבעת לפרוע אותם, בעוד שחשבון הנתבעת היה מוגבל, בכך ביצעו כלפיה עוולה של תרמית או למצער התרשלו כלפיה.
5. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה כנגדם, ובין היתר נטען, כי השיקים נשוא התובענה נמסרו לתובעת לפני שהוגבל חשבון הבנק של הנתבעת, לפני שניתן צו כינוס וכי בעת ממסירת השיקים היה להם יסוד סביר להניח שהשיקים ייפרעו.
עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבעים 3 ו - 4 נכנסו לתפקידם רק בחודש דצמבר 2006, וזאת מתוך מטרה לסייע לנתבעת לצלוח את המשבר הכלכלי אליו נקלעה וכי במהלך כל אותה תקופה לא נטלה הנתבעת כל סחורה מהתובעת, וכל החובות שנוצרו מקורן בתקופה שלפני כן.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבעת היתה לאורך עשרות שנים חברת הדגל של מושבי יכיני, ובמהלך ה - 20 שנים האחרונות שיווקה תוצרת חלב לחברת תנובה. משנת 2006 חלה הרעה במצבה הכלכלי של הנתבעת, ועם התגלות הקשיים החלה הנתבעת בניסיונות שיקום, כאשר התובעת היתה מודעת כל אותה העת בדבר הקשיים הכלכליים של הנתבעת, וכי הנתבעת פעלה כלפי התובעת בשקיפות מלאה, והתובעת היתה מודעת לכל העובדות בנוגע למצבה הכלכלי של הנתבעת.
הנתבעת נכנסה, בסופו של דבר, להליך פירוק בעיקר בגלל צו כינוס זמני שניתן בחודש יוני 2007 לאחד מנושיה (חברת צנציפר, חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ), כאשר מתן צו הכינוס הביא ל
"אפקט דומינו" שהחל בהפיכת חשבון הבנק של הנתבעת למוגבל והביא בעטיו לחילול השיקים נשוא התובענה.
6. הואיל ומדובר בתובענה המתנהלת בסדר דין מהיר, חלה חובה על בעלי הדין לצרף לכתבי הטענות מטעמם, את תצהירי בעלי הדין, לא כולל תצהירי העדים אשר מוגשים בחלוף 45 ימים ממועד הגשת כתב ההגנה האחרון [ראו תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:
"התקנות")].
בענייננו, התובעת לא טרחה להגיש תצהירים מטעמה, ובפתח קדם המשפט שהתקיים ביום 25.10.2010, הצהירה ב"כ התובעת:-
"לא הגשנו תצהירים מטעמנו וגם לא נגיש...".
אמנם, במקרה הרגיל, מטרתם של תצהירים לאפשר לבעל הדין להוכיח את טענותיו, ואולם - בענייננו, משבחרה התובעת להגיש התובענה בהליך של סדר דין מהיר, אין עוד מדובר בזכות להגיש תצהיר וכי החובה להגיש תצהיר לאימות כתבי הטענות מקורה בתקנה 214 ג לתקנות.
אי הגשת תצהיר לתמיכה באמור בכתב התביעה, מהווה פגם בכתב הטענות מטעם התובעת. התובעת הייתה מודעת לפגם האמור ואולם לא טרחה לעשות דבר על מנת לתקנו, ובכך חדלה. ראו דברי ב"כ התובעת בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 25.10.2010:-